לפעמים ג'ט לג יכול להיות גם חיובי

אחרי שישנתי כמעט את כל יום רביעי (ויצאתי לגינזה בלילה למי שזוכר).
פעם ראשונה שאני באמת פוגש אנשים בגסט האוס שלי, הם ישבו ודיברו במטבח המשוטף.
אחד מהם היה ראיין האמריקאי, שפגשתי יום קודם לכן, הוא גר ממש מולי.
יארה מאיטליה, מסבר שהיא וראיין ביחסים והם מלמדים את השפות שלהם בבית-ספר לשפות בסביבה.
שלישי ואחרון היה בחור איראני חביב ביותר עם שם מאוד מסובך שאני לא זוכר, הדבר המפתיע היה הוא שהוא שונא את אחמדינג'אד יותר מכל ישראלי שקיים, הוא אפילו מאשים את ישראל שהיא תומכת בו יותר מידי!
דיברתי עם שלושתם עד 3 לפנות בוקר והחלטתי לנסות לישון.
כשחזרתי לאיזור כדי לצחצח שיניים, גיליתי שהאיראני עדיין ער אבל איתו נמצאת בחורה גרמניה נחמדה שגם עובדת באיזור.
נשארתי לדבר איתם כעוד שעה, ואז ב-4:00 נכנס בחור מוזר, סאם שמו והוא מצרפת.
הבחור המוזר גם לא ישן ושאל אם מישהו רוצה לבוא איתו לשוק הדגים של טסוקיג'י ולאכול את הסושי הכי טרי וטעים שקיים.
אמרתי לו "למה לא?!" ויצאנו לדרך.

בהגעינו לתחנה הקרובה לשוק הדגים, מצאנו בחורה קוראנית אשר מחפשת את אותו מקום, וביחד המשכנו ללכת לאיבוד.
איכשהו, בעזרת יותר מידי אנשים שהיו ערים ב-5:00 בבוקר, הגענו לשוק הדגים.
שוק הדגים של טסוקיג'י מפורסם בשל המכירה הפומבית של דגי הטונה האדומה שלו, אותם דגים נשלחים לאחר מכאן לכל רחבי יפן.
אחרי גישוש בתוך אחד השווקים היותר מסריחים שפגשתי (נו באמת, שוק דגים!), מצאנו את המכירה הפומבית המדוברת.
שם פגשנו חבורה מעניינת של סטודנטים אמריקאיים.
מסתבר שהחבר היפני שלהם שילם להם 1,000 ין כדי שיבואו איתו לקריוקי, אותו הם עשו כל הלילה, ואז הוא גרר אותם שיכורים לשוק הדגים בעוד שהיה להם שיעור עוד כמה שעות. מעניין.

האיזור של המכירה הפומבית היה מעניין, היו שם מלא מלא דגי טונה בכל הגדלים
ואז הגיע בחור עם כובע מצחיק ופעמון והחל להפציץ כל מיני מספרים אני מניח ביפנית.
להלן, הבחור:


אחרי זה יצאנו לעוד סיבוב בשוק עצמו:



ואחרי זה, סוף סוף יצאנו לחיפוש אחר הגביע הקדוש, הסושיה הכי טובה וטריה ביפן.
למזלנו מצאנו שתי יפניות שגם תיירו את המקום ויכלו לתקשר עם המקומיים קצת יותר טוב מאיתנו וגילו לנו את המקום של הסושיה.
לולא הן, היו אוכלים בסתם עוד סושיה של תיירים אשר השומר כיוון אותנו אליה.
לסושיה כמובן היה תור, אבל אוי כ-מ-ה ש-ה-ו-א ה-י-ה ש-ו-ו-ה!
אני הזמנתי את הסט (קומבינציה בעברית) המיוחד שלהם שכלל סושי ומאקי בכל עם כל מיני דברים שלא מכינים בישראל.
חלקם היו ברורים כמו דיונון ואחרים לא הצלחתי בדיוק להבין מה זה היה, אבל זה היה טעים.
ואז הגיע גולת הכותרת, Meguri Sashimi (טונה אדומה חיה), הכי טרי בטוקיו ואני מניח גם בעולם.
ואוי כמה שזה היה טעים! (שוב!), הטונה פשוט נמסה בפה כמו שאין דברים כאלה, סשימי כזה לא אכלתם, אני מבטיח.
זו היתה הארוחת בוקר הכי טובה שאכלתי וכנראה אוכל אי פעם בחיים.
חבל, כי ארוחות בוקר מעכשיו לא יהיו אותו הדבר ;)

המשכנו להתברבר עוד קצת בשוק בתקווה להגיע לנהר סומידה הקרוב ולהינות קצת מהנוף.
אני בטוח שהלכנו בדרך הכי לא נכונה, כי היו סביבנו רק משאיות בלי שום מעבר להולכי רגל.
אבל לא נורא! עיקוף קל של השוק ויצאנו לכיוון הנהר.
בנהר עלה לנו רעיון נהדר, ללכת ברגל לגינזה שהייתה די קרובה.
גם בדרך לשם התברברנו, אבל איכשהו אנחנו תמיד מצליחים להגיע... לא ברור.
שם סאם, שלא ישן כבר 36 שעות, התחיל ממש להתעייף ופרש בחזרה לגסט האוס.
זה רק אני והקוראנית עכשיו. אני רציתי ללכת לביניין סוני והיא רצתה ללכת לאיזו מגה-חנות שמוכרת איזשהו מטהר מים שמסתבר להיט באירופה.
השעה היתה 9:00 בבוקר ושניהם נפתחים רק ב-11:00.
העברנו את הזמן בלדבר קצת, מסתבר שהיא היתה בישראל בזמן מלחמת המפרץ, היה לה חבר חייל והיא מתה לחזור לישראל שוב.
היה מאוד מאוד מעניין לדבר איתה.
המשכנו לטייל קצת ותפסה את עייני חנות אפל ענקית!
היא לא משהו כ"כ מיוחד, כי היא בדיוק כמו כל חנות אפל אחרת אבל ביפנית, אבל עדיין לא הייתי באחת כזאת אז הייתי חייב.
האייפון שם נעול למפעיל איזורי ותלוי בקניית חבילת שיחות, כמה חבל T.T
לבסוף הגיע 11:00 ונפרדנו, היא הלכה למגה-חנות ואני לביניין סוני.
הביניין סוני היה... איך אני אגדיר את זה... משעמם! הוא אמור להציג את הטכנולוגיות האחרונות של סוני
אבל באמת שלא היה שם שום דבר מעניין.
הדבר הכי מגניב היה בסיס מסתובב למצלמת סוני אשר עוקב אחרי הפרצוף שלך ומצלם כאשר אתה מחייך. מצויין למסיבות.
חוצמזה, הכל סתם מצלמות ואוזניות, וזה ממש לא מעניין. אפילו באיזור הפלייסטיישן לא היה שום חידוש מרנין.

אז זהו להיום, נראה לי היום בלילה אני וסאם חוזרים לגינזה :)