איך יום רגוע בשיבויה נגמר בלילה מוזר ב.....שיבויה

יום שישי שלי התחיל מוקדם, קמתי ב-5 בבוקר, עדיין תחת ג'ט לג חריף.
הצלחתי להשתעמם עם טלויזיה יפנית עד 9, ואז יצאתי לכיוון שיבויה (SHIBUYA).
מי שלא מכיר את שיבויה, שיבויה הוא הרובע הצעיר יותר של טוקיו, איפה שיש מסכי פרסומות ענקיים על ביניינים (שלא חסרים כאלה ברחבי טוקיו) והמוניומנט המפורסם ביותר הוא מעבר החציה הענק אשר משחרר כמה מאות אנשים לכביש כל 4 דקות.



איכשהו, עם כישרון העל שלי, הצלחתי להתרחק משיבויה, אחרי שהייתי ממש שם, וללכת לאיבוד בערך שעה... מושלם להעביר את הזמן.
אחרי שהצלחתי למצוא את דרכי חזרה, מצאתי את הדבר המגניב הראשון בשיבויה, הרמקולים ברחוב ניגנו מוזיקה מפוקימון, ולא סתם, באיכות גיימבוי מקורית!



השעה כבר הייתה צהריים והתחלתי לחפש משהו לאכול, זה לא היה קל מכיוון ששיבויה מאוד יקרה.
לרגע התלבטתי אם לנסות את השיבויווארמה (תמונה באלבום) אבל החלטתי לוותר והמשכתי לחפש משהו קצת יותר יפני.
למזלי מצאתי בסוף מזללה עם איזה בשר נחמד עם אורז ב-530 ין בלבד, היה זול, טעים ומשביע, אני מרוצה.
ואז הגיע הזמן להגיד להתראות לשיבויה, ולקחתי רכבת חזרה לאהבת חיי, אקיהברה.
אגב, באקיהברה יש גם אקהיבווארמה שטרם ניסיתי... אני שומר את זה לאירוע מיוחד.

באקיהברה הפעם החלטתי להעביר את זמני באולם ארקייד, מכיוון שמצאתי אחד מגניב סוף סוף שיש בו באמת משחקים ולא רק מכונות הימורים.
קודם כל בקומה הראשונה היו את כל מכונות הזרוע, ששולפים דברים, הדבר הזה ביפן הוא השקר הכי גדול בעולם
אם רואים בפנים משהו שהוא איכשהו נראה בעל ערך, כמו אקשן פיגר של אנימה או משהו, אין סיכוי בעולם שאתם מוציאים אותו, לא משנה כמה קל זה נראה.
אז אחרי אכזבה מהמכונות זרוע, ו-300 ין פחות אח"כ, עליתי למעלה למכונות האמיתיות.
שם יצא לי לשחק ב-Mario Kart GP 2 ו-House of the Dead 4, שניהם לא זמינים עדיין במערב.
אבל קומה אחת למעלה החזיקה את הגביע הקדוש, Beatmania ו-Guitar Freaks
Guitar Freaks זה בעצם המשחק שנתן את ההשראה לגיטר הירו שכולם מכירים, בשונה ממנו, יש לו רק 3 כפתורים והוא מלא במוזיקה יפנית.
אני כמובן התיישבתי על Beatmania, וראיציית התופים. כמובן המשחק גם מלא במוזיקה יפנית אבל בשיר לועזי אחד:
Through Fires and Flames, ומי ששיחק גיטר הירו 3 מגחך ברגע זה.
כל 100 ין אתה רשאי להיכשל בשני שירים, אם אתה עובר אותם אתה מקבל גם שלישי.
ואז הגיעו שני צעירים יפניים חביבים, כמובן אגב שכל יפני ששיחק לפני ואחרי, היה טוב בזה בטירוף, הם התיישבו וגילו לי סוד נפלא
שתי המכונות יכולות לעבוד ביחד, ככה שהם מנגנים את אותו שיר על תופים וגיטרה וחולקים את אותו הניקוד, ממש כמו רוק בנד.
אז צילמתי אותם משחקים כי הם היו ממש טובים, אגב למי שמזהה, השיר הוא הפתיח השני של Fullmetal Alchemist



מה שאתם רואים לפני שהם משחקים, זה המשחק DJ שגם יש ליפנים כבר כמה שנים.
הבדלים בין הוריאציות היפניות למערביות לא קשה למצוא, אצל היפנים הכל מהיר וזוהר ;)
אחרי הארקייד, הלכתי לכיוון התחנה שם ראיתי קניון בשם Yodobashi Akiba.
אני אומר קניון, אבל זה ממש לא אותו קונספט כמו בארץ, מי שהיה במרכזי האלקטרוניקה בתאילנד, מבין על מה אני מדבר.
זה מבנה בגודל של קניון ממוצע (זה ספציפית היה בגודל של קניון סירקין, אבל עם יותר קומות) אבל הכל בפנים זה חנות אחת גדולה כאשר כל קומה מחזיקה סוג שונה של מוצרים.
אני עליתי אוטומטית לקומה של המשחקים. בקומה של המשחקים היו גם כלי נגינה משום מה, ושמה היו שני סטים של תופים אלקטרונים בתצוגה.
חיש מהר התיישבתי שם וניסיתי את ידע הרוק בנד שלי על הדבר האמיתי.
אני לא רוצה להתרברב או משהו, אבל הייתי ממש טוב בזה :)

תמונות מהיום הזה, כאן.

אחרי כל זה, חזרתי בחזרה לחדרי.
אחרי היום שלנו בשוק הדגים, סאם הבטיח שהוא הולך איתי לרופונגי (ROPPONGI) וכך עשינו.
רופונגי היא שכונה ידועה העיקר בסצינת המסיבות שלה והמקום אליו הולכות בחורות יפניות להכיר תיירים (בדיעבד, מיתוס שיקרי, הן הולכות לכל מקום להכיר תיירים).
כחלק ממסורת מתפתחת שלי ושל סאם, ירדנו תחנה "ליד" רופונגי, כי לא היה קו ישיר, והלכנו לאיבוד שעה עד שהגענו.
רופונגי לא הייתה שום דבר כמו מה שחשבו לעצמו... בכלל!
תוך כדי שאנחנו הולכים ברחוב, מחפשים אחר פאב נחמד לשבת בו, עצרו אותנו לא פחות מ-3 ניגרים (...כאלו מניגריה, באמת) וניסו לפתות אותנו להיכנס לפאב/מועדון המפוקפק שלהם
מכיוון שלא היה לנו שום רצון להאנס ע"י ניגרי או להיכנס לאיזה מועדון טרסקסואלי מוזר, ויתרנו.
רופנגי בלשון המעטה, הייתה מאכזבת, אולי אנחנו לא סוג האנשים הנכון או שהשעה הייתה מאוחרת מידי (הגענו בדיוק ב-12:00 אחרי ההתברברות, שעה שהרכבות מפסיקות), אבל באמת לא היה שם מה לעשות.
למזלנו היה לנו תוכנית ב', ללכת לשיבויה, שם גם יש סצינת בארים ומסיבות, גם קצת פחות תיירים וקיוונו פחות ניגרים.

בדרך נתקלנו בבר-מסעדה שהומלץ עליו במדריך שיש לסאם, המקום היה ממש ריק אבל לפחות נהנו מבירה זולה (היה להם פיצ'ר וזה יצא משהו כמו 17 שקלים ל-450 מ"ל.... יאי חשבון!).
המשכנו את דרכנו לשיבויה. באורך פלא לא נאבדו, הדרך היתה ממש ישרה.
בכניסה לשיבויה ברכה את פנינו זונה חביבה שאמרנו לנו כך, מילה במילה: "Japanese girl, make love"... מפתה מאוד אבל המשכנו הלאה.
השעה הייתה כבר די מאוחרת, הגענו לשיבויה באיזור 3:00 בלילה ואני שכחתי לציין שכל רחובות רופונגי ושיבויה עמוסים בשעות האלה ביפנים שיכורים, מחזה מאוד משעשע.
חרשנו שעה את שיבויה אחר מקום נחמד לשבת בו, זה לא שהיו חסרים בארים, זה פשוט שהם היו ריקים מאדם.
לבסוף החלטנו לבדוק איזה מקום אדמדם עם מוזיקה רועשת, בכניסה למקום בירך אותנו ניגרי ענק ואני התחלתי לחשוש.
במקום היו בדיוק 4 גברים, זה הכל, לשמחת סאם הם היו צרפתים... ושיכורים, אז הם התחילו לברבר בצרפתית.
מיד אחרי זה ניכנסו עוד שני ניגרים עם שתי בחורות יפניות מפוקפקות וכל העיניין היה ממש לא לטעמי, אמרתי יפה לסאם שמחניק לי מהסיגריות ואני יוצא החוצה, קבענו להיפגש ב-4:45 בחוץ.
כייצאתי החוצה, במקום שהיינו בו היה ממול פאב אחר שהיה ריק כשניסינו אותו, החלטתי להיכנס, כי ריק לא ריק, אני רוצה בירה.
במקום היו שלושה יפנים (בחור ושתי בחורות [קופה ובחורה ליתר דיוק]) והברמנית, שהיתה מאוד נחמדה.
המקום עצמו היה ממש ממש נחמד עם בירה זולה (20 שקלים לחצי) ופופקורן ספק חינם (הוא "חינם" אבל אתה משלם 300 ין טיפ קבוע, ומי שמכיר את יפן, אין טיפים ביפן).
ישבתי על הבר עם הבירה ושלי ופרצוף של מישהו שהלילה שלו לא הלך כמו שהוא ציפה.
לקראת סוף הכוס שלי, היפנים לידי שברו את הקרח והתחלנו לדבר.
האנגלית שלהם היתה ממש טובה (חוץ מיפנית החמודה שהיתה איתם, היא לא הוציא מילה כי היא לא יודעת אנגלית) ודיברנו רבות.
מסתבר שהם לא מהאיזור, הם בכלל מאוסקה (OSAKA) והם החמיצו את הרכבת האחרונה, אז הם יצאו לשתות עד הרכבת הראשונה.
כמובן שאירוע מינגלינג כזה עם יפנים לא מפספסים אז הזמנתי עוד חצי.
המשכנו לדבר והשעה כבר היתה 5:05, 20 דק' אחרי שקבעתי עם סאם, סיימתי את הבירה שלי ויצאתי החוצה, סאם לא היה שם.
נכנסתי לפאב הניגרי שהוא היה בו, וגם שם הוא לא היה. שאלתי את אחד החברים הצרפתים שלו והם אמרו לי שהוא עזב לפני שעה (הם היו שיכורים מהתחת, לא לקחתי את הזמנים שלהם כמדע מדיוק, כמובן רק נכנסו לפאב הזה לפני שעה).
רציתי לחזור לפאב שלי, להגיד שלום ליפנים אבל ראיתי אותם יוצאים החוצה ואז גם הצרפתית יצאו מהפאב שלהם.
ככה יצא שהלכתי לרכבת עם שלושה יפנים שיכורים ושלושה צרפתים שיכורים עוד יותר, מראה מלבב ומצחיק עד מאוד.
מכיוון שזו היתה הרכבת הראשונה, פתאום רואים את כל האנשים של שיבויה יוצאים מכל החורים שלהם עם זריחת השמש, מראה היסטרי למדי.

לסיפור סוף טוב, חזרתי לגסט האוס שם פגשתי את סאם מבשל לעצמו חביתה ובייקון, הוא אמר שהוא חיכה לי 20 דקות והלך, ממש פיספסתי אותו בשניה.
הרגשתי רע שככה הברזתי לו, אבל הוא היה שיכור מספיק כדי שלא יהיה לו אכפת.

אני מקווה ששרדתם את הפוסט הארוך, אבל זה הפוסט הראשון שמתאר גם יום וגם לילה ;)